Daf 97a
הֶקְדֵּשׁ אַהֶקְדֵּשׁ לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף כָּאן בִּקְדוּשַּׁת דָּמִים מַעֲשֵׂר אַמַּעֲשֵׂר נָמֵי לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּמַעֲשֵׂר וַדַּאי כָּאן בְּמַעֲשֵׂר דְּמַאי
הַמְתַמֵּד וְנָתַן מַיִם בְּמִדָּה וּמָצָא כְּדֵי מִדָּתוֹ פָּטוּר וְרַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בִּכְדֵי מִדָּתוֹ אֲבָל בְּיוֹתֵר מִכְּדֵי מִדָּתוֹ לָא פְּלִיגִי
הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ בְּיוֹתֵר מִכְּדֵי מִדָּתוֹ פְּלִיגִי וְהַאי דְּקָא מִיפַּלְגִי בִּכְדֵי מִדָּתוֹ לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יְהוּדָה
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
הוא הדין אפי' ביתר מכדי מדתו נמי פליגי. והא דתנן בסיפא דמס' מעשרות (פ''ה מ''ו) היתר מכדי מדתו מפריש עליו ממקום אחר ולא פליגי עליה רבנן היינו ברמא תלתא ואתא ארבעה מקשה ר''י היכי פטרי רבנן ברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא כיון דאית ביה בנותן טעם וקיי''ל בפ' בתרא דמס' ע''ז (דף עג:) דמין בשאינו מינו בנותן טעם גבי טבל וי''ל דאינו אלא קיוהא בעלמא ואין כאן נותן טעם וכעפרא בעלמא דמי וכן נראה מתוך פירוש ר''ש:
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מֵרַב חִיָּיא בַּר אָבִין שְׁמָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טַעַם יַיִן מַהוּ אֲמַר לֵיהּ מִי סָבְרַתְּ חַמְרָא הוּא קִיּוּהָא בְּעָלְמָא הוּא
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא. מכאן הורה ר''ת בדיעבד אם רחץ עכו''ם חבית של שמרי יין דשרי דלאו חמרא הוא אלא קיוהא בעלמא הוא:
תָּנוּ רַבָּנַן שְׁמָרִים שֶׁל תְּרוּמָה רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי אָסוּר וּשְׁלִישִׁי מוּתָּר רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף שְׁלִישִׁי בְּנוֹתֵן טַעַם
וְשֶׁל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אָסוּר שֵׁנִי מוּתָּר רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף שֵׁנִי בְּנוֹתֵן טַעַם וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ שְׁלִישִׁי אָסוּר וּרְבִיעִי מוּתָּר רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף רְבִיעִי בְּנוֹתֵן טַעַם
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
שמרים של מעשר כו'. תימה במאי מיירי הך ברייתא אי בכדי מדתו או אפי' רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא לרבנן אפי' ראשון יהא מותר ואי ברמא תלתא ואתא ארבעה אפי' רביעי של מעשר יהא אסור וי''ל דמיירי שאין בהן טעם יין כלל אלא קיוהא בעלמא ומ''מ בהקדש החמירו לאסור עד שלישי ומיירי שלא הקדיש שמרים דאי הקדיש לעולם יהא אסור:
וּרְמִינְהִי שֶׁל הֶקְדֵּשׁ לְעוֹלָם אָסוּר וְשֶׁל מַעֲשֵׂר לְעוֹלָם מוּתָּר קַשְׁיָא הֶקְדֵּשׁ אַהֶקְדֵּשׁ קַשְׁיָא מַעֲשֵׂר אַמַּעֲשֵׂר
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ לְעִנְיַן אִיסּוּרָן כָּךְ אָמְרוּ לְעִנְיַן הֶכְשֵׁירָן
הֶכְשֵׁירָן דְּמַאי אִי דְּמַיָּא אַכְשׁוֹרֵי מַכְשְׁרִי אִי דְּחַמְרָא אַכְשׁוֹרֵי מַכְשְׁרִי לָא צְרִיכָא שֶׁתִּמְּדוֹ בְּמֵי גְשָׁמִים
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
לא צריכא כגון שתמדו במי גשמים. תימה דהכא משמע שיש חילוק בין גשמים לשאר משקין ואיזה חילוק יכול להיות ביניהן ומה שפירש רבינו שמואל דבמים בעינן דניחא ליה ולא בשאר משקין כגון יין אפי' לא ניחא ליה מכשר דבמים כתיב וכי יותן מים על זרע ואין נראה לרשב''א דלא אשכח בשום דוכתא שיהא חשיבות ביין מבמים לענין הכשר ומאשר יבא עליו מים מפקינן הכשר לכל משקין ובפ''ק דפסחים (דף יח. ושם) איכא דלא מוקי וכל משקה אשר ישתה בכל כלי לענין הכשר וא''כ מנא ליה דלא בעינן דניחא ליה ונראה לר''י דבגשמים בעינן תרתי שיחשיב אותו מתחלה שיהו משקין ואח''כ בעינן דניחא ליה אבל שאר משקין כגון מים ויין ושמן כיון דניחא ממילא הן מכשירין אפי' לא יחשיב אותן להיות משקה אבל קשה מהא דתנן במסכת מכשירין (פ''ו מ''א) ומייתי לה בפ''ק דחולין (דף יג. ושם) המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהם הטל אינן בכי יותן ואם לכך נתכוין הרי הן בכי יותן אע''פ שלא החשיב אותו מתחלה להיות משקה ושמא טל חשוב טפי להיות משקה ממי גשמים:
וְכֵיוָן דְּקָא שָׁקֵיל וְרָמֵי לְהוּ לְמָנָא אַחְשְׁבִינְהוּ לָא צְרִיכָא שֶׁנִּתַּמֵּד מֵאֵלָיו
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
ונתמד מאליו. נראה דהשתא איירי שפיר אפילו במים יפין שאינן מי גשמים דכיון שנתערבו בשמרים אין ראוים להכשיר והא דלא קאמר אלא לפי שלא נזכר אמורא למעלה:
וְכֵיוָן דְּקָא נָגֵיד קַמָּא קַמָּא אַחְשְׁבִינְהוּ אָמַר רַב פָּפָּא בְּפָרָה שֶׁשּׁוֹתָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן:
אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב אֵין אוֹמְרִים קִידּוּשׁ הַיּוֹם אֶלָּא עַל הַיַּיִן הָרָאוּי לִינָּסֵךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ
לְמַעוֹטֵי מַאי אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי יַיִן מִגִּתּוֹ וְהָא תָּאנֵי רַבִּי חִיָּיא יַיִן מִגִּתּוֹ לֹא יָבִיא וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר וְכֵיוָן דְּאִם הֵבִיא כָּשֵׁר אֲנַן אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה נָמֵי
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
אילימא למעוטי יין מגתו כו'. אין להוכיח מכאן דיין מבושל כשר לקידוש ומברכין עליו בפ''ה מדלא קאמר למעוטי יין מבושל דלאו ראיה היא דאפילו אין מקדשין עליו לא מצי למימר למעוטי יין מבושל דאם כן הוה ליה למימר אין מברכין עליו בפ''ה אבל יש להביא ראיה מירושלמי דשקלים ודערבי פסחים דיין גמור הוא דאמר התם ארבע כוסות שאמרו יוצאים ביין מבושל אלמא מקדשין איין מבושל ודלא כפרש''י והר''ש שכתבו דיין מבושל מברכין עליו שהכל דאישתני לגריעותא ואין להאריך כאן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source